פסק-דין בתיק ע"ע 126-09

השופטת עפרה ורבנר

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין, כדן יחיד, עב' 2804/06), בו נדחתה תביעתו של המערער לפידיון ימי מחלה שלא נוצלו על ידו בתקופת עבודתו במדינה, וזאת כאשר פרישתו לגימלאות נעשתה לאחר שסיים עבודתו במועצה האזורית מטה בנימין, בה עבד לאחר תקופת עבודתו במדינה.

            השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה הינה, האם המערער זכאי לגרור ימי מחלה שלא ניצל בתקופת עבודתו במדינה לתקופת עבודתו במועצה האזורית מטה בנימין ולקבל תשלום עבורם מהמדינה ו/או מהמועצה, בעת פרישתו.

הרקע העובדתי

2.         המערער עבד במדינה, כמורה, בדירוג עובדי הוראה, מיום 1.9.1961 ועד ליום 30.9.1980.

בתקופת עבודתו זו, נצברו לזכותו של המערער 445 ימי מחלה, אשר לא נוצלו על ידו.

            אין מחלוקת, כי בסיום עבודתו של המערער במדינה, בשנת 1980, לא היה המערער זכאי לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים.

            סיום עבודתו של המערער במדינה, ב-1980, לא היה עקב פרישה לפנסיה, והמערער לא היה בגיל 55 ומעלה.

3.         מיום 1.10.1980 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 1.3.03, עבד המערער במועצה האזורית מטה בנימין, המשיבה 2 (להלן: "המועצה").

המערער שימש כמנהל מחלקת חינוך במועצה. עבודתו של המערער כמנהל מחלקת חינוך הינה עבודה ניהולית והמערער לא שימש כמורה בפועל, אך שכרו שולם לו לפי דירוג עובדי הוראה.

4.         משפרש המערער מעבודתו במועצה, קיבל המערער פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים בהתייחס לתקופת עבודתו במועצה.

על קבלת פיצוי זה, אין מחלוקת בין הצדדים.

            כמו כן, קיבל המערער פיצוי מהמועצה, גם בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים בתקופת עבודתו במדינה, אולם, משהמדינה סירבה לשפות את המועצה בגין תשלום זה, הוחזר הסכום למועצה.

המחלוקת בין הצדדים הינה, באשר לזכאות לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, בהתייחס לתקופת העבודה במדינה.

5.         בדיון שהתקיים ביום 13.3.08 בבית-הדין האזורי, הוסכם, כי במידה וייקבע, שהמערער זכאי לקבלת פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, בתקופת עבודתו במדינה, המדינה היא זו שתישא בתשלום הפיצוי, בין ישירות ובין באמצעות שיפוי המועצה. בנוסף הוסכם, כי במידה וייקבע, כי המערער זכאי לפיצוי האמור, מקובל על הצדדים החישוב שנעשה על ידי המועצה, והמעמיד את שווי הפיצוי על סך של 50,645 ש"ח.

6.         פסק-הדין בבית-הדין האזורי, ניתן על יסוד סיכומים בכתב, משלא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים, שהצריכה שמיעת ראיות.

פסק דינו של בית-הדין האזורי

7.         בתביעתו בבית-הדין האזורי טען המערער, כי זכאותו לתשלום הפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים בתקופת עבודתו במדינה, קמה מכח סעיף 13 להסכם הקיבוצי מיום 11.5.1993 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים (להלן: "הסכם 93") הקובע, בין היתר, כי עובדי הוראה שעברו ממעסיק למעסיק ולא קיבלו פיצויים בעת המעבר, יהיו זכאים לרציפות פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה אצל בעלויות קודמות.